אזולאי נ' למאר אחזקות וסחר בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה למתן סעד זמני ל"השהיית הליכי הוצאה לפועל".

המבקש הינו החייב בתיק הוצאה לפועל. תיק ההוצאה לפועל נפתח על ידי המשיבה 2 לביצוע שיק על סך 10,000 ₪ שמשך המבקש לזכות צד שלישי בשנת 1996 ("הצד השלישי"). תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 2003 ונעשו בו מאז שורה של פעולות שסופן בהליכי עיקול שננקטו ביום 25.6.13 שבעקבותיהם שילם המבקש סכום מסוים על חשבון החוב.

המבקש הגיש תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו השיק נשוא הליכי ההוצאה לפועל בטל ומשכך בטלים ההליכים שננקטו להוצאתו אל הפועל; כן עתר להורות על השבת השיק לידי המבקש ועל השבת הסכומים שניגבו לידיו; בנוסף עתר לקבוע כי חתימתה של רעיית המבקש כערבה ליתרת החוב, שנעשתה אגב הליכי ההוצאה לפועל, בטלה.

בתביעתו טוען המבקש, בין היתר, כי החוב מכוחו נערך השיק שולם לידי הצד השלישי אשר התחייב להשיב את השיק לידי המבקש. לתמיכה בטענתו צירף המבקש לתביעה גם תצהיר של הצד השלישי. בנוסף טען המבקש כי תיק ההוצאה לפועל נפתח קרוב לשבע שנים לאחר מועד מתן השיק וכי התנהלות המשיבות לוקה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב. כן העלה המבקש טענות ביחס למשיבות שהן – לפי הטענה – "פיקציה" שכל תכליתה לצרכי גביית המחאות ובקשר עם מעמדן משהצד השלישי, זו הטענה, לא הסכים לסחר להן את ההמחאה.

בגידרה של התובענה עתר המבקש למתן סעד זמני להשהיית הליכי ההוצאה לפועל. ביום 5.8.13 נעתר בית המשפט (כבוד השופטת מ' אילני) לבקשה תוך שקבע כי המשיבות יהיו רשאיות לבקש לבטל את הצו הזמני. המשיבות השיבו לבקשה והמבקש השיב לתשובה. הצדדים הסכימו כי ההחלטה בבקשה למתן סעד זמני תינתן על יסוד הכתובים וללא קיום דיון.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים ובתשובת המבקש לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר לסיכויי התביעה – טענתו המרכזית של המבקש היא טענת פירעון. לדבריו החוב שבעטיו נערך השיק שולם (ס' 22 לבקשה). תצהירו של המבקש בהקשר זה כללי וסתום. כל שנטען הוא שהחוב שולם. המבקש לא פירט מתי וכיצד שולם החוב. תצהירו של הצד השלישי, שצורף על ידי המבקש, מעורר סימני שאלה. בשונה מהנטען על ידי המבקש, הצד השלישי אינו טוען בתצהירו במפורש כי החוב שולם. הוא אינו מציין בתצהירו אימתי שולם החוב נשוא השיק ובאיזה אופן. הוא אף אינו מציין – כטענת המבקש – כי הבטיח להשיב למבקש את השיק. הצד השלישי טוען בתצהירו כי השיק נשוא ההליך שהיה "בגין שטר ביטחון לביצוע עבודה" נמסר על ידו לידי ב"כ המשיבות, יחד עם המחאות נוספות. מתצהירו עולה כי ההמחאות נמסרו לשם נקיטת הליכים לגבייתם. הצד השלישי אינו טוען כי בשלב כלשהו דרש מב"כ המשיבות להשיב לו את השיק הנדון מן הטעם שהחוב בגינו ניתן נפרע. להיפך, מתצהירו עולה כי פנה לברר אילו הליכים ננקטו בקשר עם ההמחאות שנמסרו. אכן, בשולי תצהירו טוען הצד השלישי כי כיום אין כל "חבות" בינו לבין המבקש. עם זאת, וכפי שעולה מהאמור, התמונה הכוללת העולה מתצהיר הצד השלישי מעוררת סימני שאלה.

לכך יש להוסיף כי התנהלות המבקש מציבה אף היא, כפי הנראה, קשיים בדרכו. על פני הדברים, טענותיו של המבקש – בין טענת הפירעון (שנראה כי יש להבינה כטענה לפירעון שנעשה זמן רב לפני הגשת השיק לביצוע), בין הטענות המכוונות לכשרות האחיזה בשטר, ובין טענות השיהוי – מקומן בהתנגדות לביצוע שטר. נראה כי היה על המבקש להגיש התנגדות במסגרת תיק ההוצאה לפועל במועד הקבוע לכך בדין ובמסגרתה להעלות את טענותיו. מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט נראה כי המבקש לא עשה כן. המבקש לא העלה טענה ממשית כי לא ניתן היה להעלות את הטענות כטענות התנגדות נגד ביצוע השטר. במצב דברים זה נראה, על פני הדברים, כי טענותיו של המבקש, למצער מרביתן, עלולות להיתקל בקושי של ממש מחמת מעשה בית דין. כפי שנפסק שטר, כמוהו כפסק-דין על-תנאי, והתנאי הוא שהחייב נמנע מלהתנגד לביצועו או שהתנגד אך ההתנגדות נדחתה (בר"ע 87/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145, 147-148 (1972); ד' בר אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות, עמ' 996 (מהדורה שביעית, 2012) ("בר אופיר")). המבקש לא טען, וממילא לא הניח תשתית ראייתית לכך שלא הוזמן כדין במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. במצב דברים זה נראה, לכאורה, כי יש לראות בשטר כיוצר פסק דין המקים מחסום מפני התדיינות בתביעתו לבטלות השיק ולהשבת הכספים שניגבו מכוחו (ע"א (מחוזי ת"א) 1154/84 אימפורט בע"מ נ' יזלוביץ, פ"מ תשמ"ו(3) 485 (1986); ע"א (מחוזי חי') 4294/07 מנגד נ' קרביץ (18.8.2008); ת"א (שלום נצ') 48826-12-12 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' חמדאן, פס' 12-15 לפסק הדין (9.4.2013); ת"א (שלום ב"ש) 1112/96 א' הלפרן בע"מ נ' זוארי, פ"מ תשנ"ו(4) 80 (1996); בר אופיר, בעמ' 1018; ראו והשוו גם: רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (8.3.09)). כאמור, המבקש לא טען לקיומו של טעם כלשהו לכך שלא הגיש התנגדות או שלכך שלא עשה כן במועד. למעלה מהצורך יצוין כי אפילו היה בפיו טעם כאמור, נראה כי המקום לבררו הוא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, למשל במסגרת בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות.

נראה, אם כן, כי התובענה איננה נקייה מקשיים.

לכל אלה יש להוסיף כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. כל שטען בהקשר זה הוא כי המשך נקיטת הליכי ההוצאה לפועל יביא ל"פגיעה ממשית בקניינו" וכי במצב כזה ספק אם "ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור". בכך לא די. טענות המבקש הועלו באורח כללי וסתמי. המבקש לא פירט את טענותיו. הוא לא הניח תשתית עובדתית כלשהי לטענותיו ובכלל זה בקשר עם מצבו הכלכלי והנזק שעלול להיגרם לו. הוא לא תמך את טענותיו בתצהיר. בנוסף, לא הונחה תשתית כלשהי לכך שככל שלא ינתן הצו לא יוכל המבקש להיפרע מאת המשיבות ולקבל מהן חזרה את שייגבה ממנו. במצב דברים זה, וגם אחרי שמביאים בחשבון את פרק הזמן הניכר שחלף ממועד פירעונו של השיק ועד לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, המסקנה היא שהמבקש לא עמד בנטל המוטל עליו גם בכל האמור במאזן הנוחות.

סוף דבר – בנסיבות החריגות שתוארו לעיל דין הבקשה להידחות. הצו הזמני שניתן ביום 5.8.13 – מבוטל. המבקש יישא הוצאות המשיבות בקשר עם הבקשה בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: